אחד המושגים החשובים בנדל"ן ובפרט בכל מה שקשור לנדל"ן במדינת ישראל, הוא דיור בר השגה. אנחנו שומעים את הביטוי הזה לא פעם בחדשות, בין אם זה על ידי פרשנים, פוליטיקאים, ראשי ערים, וכן על ידי קבלנים וצרכנים.
הרעיון של דיור בר השגה, כפי שניתן להבין מעצם השם הוא דיור שמחירו נמוך ממחיר דירות בשוק, זאת על מנת לאפשר לצרכנים שאין להם יכולת לרכוש דירות "רגילות" ליהנות מאפשרות לקנות דירה משלהם. מדובר אומנם על דירות קטנות יותר, במקרים רבים אלו דירות שיכון מסוגים שונים, אך המטרה היא שמחירן לא יהיה גבוה וכל אחד יוכל לקנות אותן.
דיור בר השגה הוא למעשה מונח כלכלי וחברתי. שכן, כפי שאנחנו יודעים השוק פועל בהתאם להיצע וביקוש. העניין הוא שבשוק הנדלן זה מעט שונה, מאחר ויש מצד אחד עלויות בנייה אשר יכולות לייקר את המוצר, קרי את מחיר הדירה, ומצד שני, מדובר על מוצר שכל אחד צריך ורוצה, אך ההיצע הוא לא גבוה. לכן לקבלנים ולחברות הבנייה, הרבה יותר קל לעלות מחירים. תמיד יהיה מי שיצטרך וירצה לקנות.
דיור בר השגה בא לתקן, במובנים מסוימים, את הבעיה שכן הוא יוצר התערבות ציבורית. המדינה קובעת מחירים או הגבלות מסוימות, שמחייבות את הקבלנים למכור את הדירות במחיר נוח, בין אם זה על פי הכנסה ובין אם זה על פי פרמטרים אחרים.
מדוע דיור בר השגה הוא חשוב?
ההסבר לכך הוא מאוד פשוט ומתחלק לשלושה נקודות עיקריות:
ראשית, אם הוא לא יהיה, אז מחירי לוח דירות יהיו גבוהים ורק יעלו עם הזמן. יהיה מאוד קשה להוריד אותן. זה ייצור כדור שלג משמעותי שישפיע על כל השוק ועל כל הצרכנים.
שנית, דיור מסוג זה, בדרך כלל נועד לדירות 2-3 חדרים. בהיעדר אופציה זו, הקבלנים יבנו אך ורק דירות גדולות ויקרות יותר.
שלישית, מדובר על דרישה חברתית שאי אפשר להתעלם ממנה ולא ניתן שלא לפעול בשמה. חשוב להדגיש כאן גם, שסוג דיור כזה אמור לספק את כל הצרכים של הדיירים באופן מלא.