בואו נודה בזה, כשמדברים על כלכלה גלובלית, יש מספר אחד ענק, כמעט דמיוני, שמרחף לו באוויר ומעורר אינספור שאלות וקצת רעד. זהו המספר שמייצג את החוב הלאומי של ארצות הברית. אה, המספר הזה. הוא כל כך ענק שהוא מרגיש מופשט, כמו לנסות לדמיין את המרחק לכוכב הכי רחוק בגלקסיה. אבל בניגוד לכוכבים רחוקים, המספר הזה? הוא כאן. הוא נושם. הוא משפיע על החיים של כולנו. על הריביות על המשכנתא שלכם, על מחיר הדלק בתחנה, ואפילו על כמה כסף יש לממשלה שלכם להוציא על כבישים חדשים או בתי חולים. אז במקום להתעלם ממנו או לפחד ממנו, מה דעתכם שנצלול פנימה? לא לתוך בור שחור של מספרים מפחידים, אלא לתוך עולם מרתק של כוחות כלכליים שמעצבים את המחר שלנו. בואו נפענח ביחד את החידה הגדולה הזו, נבין ממה היא מורכבת, מי באמת מחזיק בכל פיסה ממנה, ולמה זה לא סוף העולם (או לפחות, עוד לא). תתכוננו, כי המסע הזה הולך להיות מעניין הרבה יותר ממה שחשבתם.
המגה-מספר שמשפיע על כל כיס: מדריך פנימי לחוב האמריקאי הענק
בואו נשים את הדברים על השולחן. החוב הלאומי האמריקאי הוא לא סתם מספר גדול על מסך מחשב. הוא סיפור. סיפור ארוך ומפותל שמספר על צרכים, על הוצאות, על הכנסות שלא תמיד מספיקות, ועל אמון. המון המון אמון. זה בעצם כמו כרטיס אשראי ענק של מדינה שלמה, כרטיס שמגלגל מיליארדי דולרים מדי יום. כן, מיליארדים. לא, זו לא טעות הקלדה. זהו עולם שלם של כלכלה ומדיניות שמשפיע עלינו, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא.
למה בכלל יש חוב?
זו שאלה טובה. ופשוטה יחסית. מדינות, בדיוק כמו אנשים או עסקים, מוציאות כסף. הן בונות כבישים, מממנות חינוך, צבא, בריאות, ושלל דברים אחרים. לפעמים, ההוצאות האלה גדולות יותר מההכנסות ממסים. כשזה קורה, המדינה צריכה להשלים את הפער. איך עושים את זה? בדיוק כמו שאתם לוקחים הלוואה מהבנק כשאתם רוצים לקנות בית או מכונית. הממשלה האמריקאית מלווה כסף. ממי? מכל העולם. מאזרחים אמריקאים, מבנקים, מקרנות פנסיה, מממשלות זרות. כולם רוצים חלק מהעוגה, או ליתר דיוק, רוצים להחזיק באג"ח ממשלתיות אמריקאיות. למה? כי הן נחשבות, עד היום, לאחד ההשקעות הבטוחות ביותר בעולם.
100 שנה של צמיחת חוב: סיפור עם הרבה אפסים
החוב האמריקאי לא צץ משום מקום. הוא גדל לאורך עשרות שנים, כמעט מאז הקמת המדינה. אבל הקפיצה המשמעותית קרתה במאה ה-20 וה-21. מלחמות עולם, משברים כלכליים, תוכניות חברתיות ענקיות, קיצוצי מס שנויים במחלוקת – כל אלה תרמו את חלקם. זה מסע היסטורי מרתק שמראה איך החוב שיקף את האירועים הגדולים ביותר שעיצבו את אמריקה והעולם כולו.
- מלחמת העולם הראשונה והשנייה דרשו מימון אדיר.
- תוכניות ה-New Deal בשנות ה-30 הגדילו את ההוצאה הממשלתית.
- מלחמת וייטנאם והמלחמה הקרה הוסיפו עוד.
- קיצוצי המס של רייגן ובּוּש (האב והבן) הגדילו את הגירעון.
- המשבר הפיננסי של 2008 חייב חילוצים ענקיים.
- מגפת הקורונה דרשה תוכניות תמיכה בסכומים שוברי שיאים.
כל אירוע כזה, גדול כקטן, השאיר את חותמו על גרף החוב. ולפעמים, הקפיצה הייתה פשוט מטורפת.
רגע, מה ההבדל בין חוב לגירעון?
שאלת מיליון הדולר (או טריליון, בהקשר הזה). זה די פשוט: הגירעון הוא הפער בין ההוצאות להכנסות *בשנה מסוימת*. החוב הוא הסכום המצטבר של כל הגירעונות (פלוס מינוס) לאורך כל ההיסטוריה. הגירעון השנתי מוסיף לחוב הכולל. אם יש לממשלה עודף תקציבי, הוא מקטין את החוב.
מי מחזיק במפתח לממלכת החוב? 2 שחקנים ענקיים
זה אחד החלקים הכי מעניינים בסיפור. החוב האמריקאי מחולק בעצם לשני חלקים עיקריים. כאילו יש שני ארנקים ענקיים שבהם הכסף יושב.
חלק א': החוב שמוחזק על ידי הציבור (ואתם בתוכו!)
זה החלק הגדול יותר, והוא הכי רלוונטי לשווקים הפיננסיים. מי ה"ציבור"?
- משקיעים פרטיים ומוסדיים בארה"ב: בנקים, קרנות פנסיה, חברות ביטוח, קרנות גידור, וכן, גם אתם אם קניתם אג"ח ממשלתיות.
- ממשלות זרות: מדינות כמו סין, יפן, בריטניה, ורבות אחרות מחזיקות כמויות אדירות של אג"ח אמריקאיות. למה? כי הן סופר-סחירות ונחשבות בטוחות. הן חלק חשוב מרזרבות המט"ח של המדינות האלה.
- הבנק המרכזי האמריקאי (הפד): כן, גם הפד קונה אג"ח ממשלתיות ככלי לניהול המדיניות המוניטרית. כשהוא קונה, הוא בעצם מזריק כסף למערכת. כשהוא מוכר (או לא מחליף אג"ח שמגיעות לפדיון), הוא עושה ההפך.
החלק הזה הוא הדינמי ביותר. הוא משפיע על הריביות בשוק, על שוק המט"ח ועל זרימת הכספים בעולם. להבין מי מחזיק בו ולמה זה כמו לקבל מבט-על על המגמות הכלכליות הגלובליות.
בואו נוסיף כמה שאלות פיקנטיות:
ש: האם סין באמת יכולה "לזרוק" את כל האג"ח שלה ולמוטט את ארה"ב?
ת: תיאורטית אולי, אבל בפועל? כמעט בלתי אפשרי, וגם לא הגיוני כלכלית מבחינת סין עצמה. מכירה כזו תפגע קשות בערך יתרת האחזקות שלה, ותגרום נזק אדיר לשוק שהיא עצמה תלויה בו לייצוא.
ש: אם כולם קונים אג"ח אמריקאיות, למה הריבית עליהן עולה לפעמים?
ת: כי יש הרבה גורמים אחרים שמשפיעים על הריבית, כמו האינפלציה (ששוחקת את ערך הכסף העתידי), ציפיות הפד לגבי העלאות ריבית, והיצע וביקוש בשוק עצמו. זה שוק לכל דבר.
ש: האם החוב האמריקאי משפיע ישירות על הנדל"ן?
ת: בהחלט! גובה החוב משפיע על הצורך לגייס כסף, זה משפיע על הריבית שהממשלה משלמת, וזה משפיע על הריביות בשוק בכלל, כולל ריביות על משכנתאות. שינויים קטנים בריבית יכולים להשפיע משמעותית על שוק הנדל"ן. אצלנו אצלנו בעולם הנדל"ן אנחנו עוקבים צמוד אחרי זה.
חלק ב': החוב שמוחזק "בתוך המשפחה" (Intragovernmental Holdings)
זה החלק השני, והוא קצת יותר מורכב להבנה, אבל לא פחות חשוב. זה בעצם כסף שמשרד האוצר האמריקאי חייב… לעצמו. כלומר, לגופים ממשלתיים אחרים. למשל, כספים ששייכים לקרנות פנסיה ממשלתיות (כמו הסושיאל סקיוריטי, קופת הביטוח הלאומי האמריקאי) מושקעים באג"ח ממשלתיות מיוחדות. זה לא כסף שצריך להחזיר למשקיעים חיצוניים, אבל זה עדיין התחייבות של הממשלה כלפי אזרחיה העתידיים דרך הקרנות הללו.
כשמדברים על "תקרת החוב" בארה"ב, מתכוונים לסכום הכולל של שני החלקים האלה יחד.
למה המספר הזה לא מפסיק לגדול? (ועד מתי?)
שאלה של מיליון… טוב, נו, טריליון דולר. יש לזה כמה סיבות מרכזיות:
- הוצאות חובה (Mandatory Spending): חלק אדיר מהתקציב הולך לדברים שאי אפשר פשוט לקצץ בהם בלי לשנות חוקים משמעותיים. בעיקר: סושיאל סקיוריטי (פנסיה), מדיקר ומדיקייד (ביטוח בריאות לקשישים ועניים). כשהאוכלוסייה מזדקנת, ההוצאות האלה רק הולכות וגדלות.
- הוצאות תקציב שנתיות (Discretionary Spending): זה הכסף שהממשלה יכולה להחליט עליו שנה בשנה. צבא, חינוך, תחבורה, מחקר ועוד. למרות שזה "ניתן לשיקול דעת", הפוליטיקה האמריקאית הופכת קיצוצים משמעותיים לרוב למשימה קשה.
- ריבית על החוב הקיים: כן, כמו בכל הלוואה, צריך לשלם ריבית. כשהחוב גדל והריבית עולה, סכום הריבית שממשלה צריכה לשלם הופך להיות סעיף משמעותי בתקציב, והוא עצמו מגדיל את הגירעון. סוג של כדור שלג, אבל בקנה מידה אדיר.
- קיצוצי מס: לפעמים, ממשלות מחליטות להוריד מסים מתוך מחשבה שזה יגביר את הצמיחה. הבעיה היא שלפחות בטווח הקצר, זה מקטין את ההכנסות לממשלה ומגדיל את הגירעון.
השילוב של כל הגורמים האלה יצר מצב שבו הגירעון השנתי הוא לרוב גבוה מאוד, וזה גורם לחוב הכולל להמשיך ולטפס. וכן, כשמדובר בסכומים כאלה, האפסים נגמרים לנו במוח מהר מאוד.
עוד שאלות למחשבה:
ש: האם יש סכום חוב שפשוט "גדול מדי"?
ת: זו שאלת מיליון (טריליון!) הדולר. אין מספר קסם. זה תלוי ב הרבה דברים: כמה מהר הכלכלה צומחת (כך שהחוב קטן יחסית לגודל הכלכלה), כמה קל לממשלה לגייס כסף (כלומר, כמה אמון יש בה), וגובה הריבית שהיא צריכה לשלם. כשהיחס חוב/תוצר גדל מהר מדי או הריביות קופצות, זה יכול להיות סימן אזהרה.
ש: אם ארה"ב יכולה פשוט להדפיס כסף, למה היא לא עושה את זה כדי להחזיר את החוב?
ת: היא *יכולה* להדפיס כסף, אבל הדפסת כסף בהיקפים גדולים מדי בלי גיבוי של צמיחה כלכלית או נכסים יכולה לגרום לאינפלציה הרסנית. זה כמו לנסות לכבות שריפה עם בנזין.
ש: האם עלייה בחוב פירושה בהכרח קריסה כלכלית?
ת: לא בהכרח. ארה"ב היא הכלכלה הגדולה בעולם, והדולר הוא עדיין המטבע הרזרבה העיקרי בעולם. כל עוד יש אמון בארה"ב וביכולת שלה לשרת את החוב, המצב יכול להישאר יציב יחסית. הבעיה מתחילה אם האמון הזה מתערער או אם הריבית עולה בצורה דרמטית.
השפעות החוב על הכיס שלכם (כן, גם שלכם)
בואו נחבר את זה לחיים האמיתיים. המספר הענק הזה לא מרחף רק בוואקום פיננסי. יש לו השפעות קונקרטיות:
- ריביות: כשהממשלה צריכה ללוות יותר כסף, היא מתחרה על הכסף הזה עם כל השאר – בנקים, עסקים, אנשים פרטיים. זה יכול לדחוף את הריביות למעלה. ריבית גבוהה יותר אומרת משכנתא יקרה יותר, הלוואות יקרות יותר לעסקים, ועלות גבוהה יותר לאשראי באופן כללי.
- אינפלציה: אם הממשלה מממנת את החוב בעיקר באמצעות הדפסת כסף (דרך רכישות אג"ח ע"י הבנק המרכזי), זה יכול להוביל ליותר מדי כסף שרודף אחרי מעט מדי מוצרים ושירותים – כלומר, אינפלציה. ואינפלציה, כמו שאנחנו יודעים, שוחקת את כוח הקנייה של הכסף שלנו.
- השקעות: גודל החוב והדרך שבה הוא ממומן משפיעים על שוק האג"ח, שהוא אבן יסוד בשווקים הפיננסיים. שינויים בתשואות האג"ח משפיעים על הערכת שווי של מניות, על החלטות השקעה, ועל התיקים הפנסיוניים שלנו.
- תקציב המדינה (של ישראל): כן, כן. הכלכלה הגלובלית מחוברת. אם בארה"ב יש בעיות כלכליות בגלל החוב, זה יכול להשפיע על הביקוש למוצרים ישראלים, על השקעות זרות בישראל, ועל שער החליפין של השקל. וכמובן, מדינת ישראל בעצמה מחזיקה ברזרבות מט"ח שחלקן הגדול הוא באג"ח אמריקאיות.
השפעות אלו מגיעות אלינו בדרכים עקיפות וישירות, ומראות שזה לא רק עניין לכלכלנים בחליפות.
מה הלאה? הדיון על העתיד של המגה-חוב
החוב הלאומי האמריקאי הוא נושא לדיון פוליטי וכלכלי מתמיד בארה"ב. יש גישות שונות איך להתמודד איתו (או לא להתמודד איתו).
גישה 1: קיצוצים כואבים (בדרך כלל לא קורים)
הרעיון הוא פשוט: להוציא פחות כסף. לקצץ בתקציבים. איפה? זה הופך לפיל פוליטי. בביטחון? בחינוך? בתשתיות? בתוכניות חברתיות כמו סושיאל סקיוריטי ומדיקר? כל קיצוץ כואב פוגע בקבוצות אינטרס שונות, ולכן קשה מאוד להעביר חוקים שמקצצים באופן משמעותי.
גישה 2: העלאת מסים (גם זה לא להיט פוליטי)
להכניס יותר כסף לקופה. להעלות מס הכנסה, מס חברות, מסים אחרים. גם זה פוליטי. מי ישלם יותר? העשירים? המעמד הבינוני? חברות? העלאת מסים יכולה, בתיאוריה, להקטין את הגירעון, אבל היא גם יכולה להאט את הצמיחה הכלכלית אם עושים את זה בצורה לא נכונה.
גישה 3: לצמוח מהר יותר מהחוב (הכי נעים, הכי קשה להבטיח)
אם הכלכלה צומחת בקצב מהיר יותר מהחוב, אז למרות שהחוב בסכומים מוחלטים גדל, הוא קטן יותר *יחסית לגודל הכלכלה*. זה מה שמכונה יחס חוב/תוצר. כשהיחס הזה יורד, קל יותר לשרת את החוב. צמיחה מואצת גם מגדילה את הכנסות המדינה ממסים באופן טבעי. הבעיה? קשה מאוד "להזמין" צמיחה כלכלית מהירה ככה סתם.
גישה 4: "ניהול" החוב (הכי נפוץ בפועל)
בדרך כלל, הממשלה עושה קצת מכל דבר. קצת קיצוצים פה, קצת העלאות מס שם, ומקווה לטוב לגבי צמיחה. אבל החלק המרכזי הוא פשוט "לנהל" את החוב. כלומר, לגלגל אותו קדימה. כשאג"ח מגיעות לפדיון, הממשלה פשוט מוציאה אג"ח חדשות כדי לשלם למחזיקים באג"ח הישנות. זה אפשרי כל עוד השווקים ממשיכים להאמין בארה"ב ומוכנים לקנות את האג"ח שלה.
ועוד כמה שאלות ששווה לשאול:
ש: מה קורה אם ארה"ב לא יכולה לגייס כסף לגלגל את החוב?
ת: זה תרחיש קיצון, ובעל השלכות הרסניות. אם משקיעים יפסיקו לקנות אג"ח אמריקאיות, או ידרושו ריבית אסטרונומית, הממשלה עלולה למצוא את עצמה בקושי לממן את הפעילות השוטפת שלה, ועלולה להיקלע לחדלות פירעון טכנית. זה יגרום טלטלה עולמית אדירה בשווקים.
ש: האם קיימת סכנה ל"בריחת הון" מארה"ב בגלל החוב?
ת: אמון בשוק האמריקאי חשוב מאוד. אם יהיה חשש אמיתי שהממשלה לא תוכל לשרת את החוב, זה יכול להוביל למשקיעים להוציא כספים מארה"ב. אבל כרגע, למרות החוב הענק, האמון בארה"ב ככלכלה ובדולר כמטבע רזרבה נשאר חזק יחסית.
ש: איך החוב משפיע על דור העתיד?
ת: זו אחת הטענות המרכזיות נגד הגדלת החוב. הנטל של החזר החוב (או גלגולו) ועלויות הריבית נופלים על הדורות הבאים, דרך מסים עתידיים גבוהים יותר או קיצוץ בשירותים ממשלתיים. זה בעצם דחיית תשלום.
לא סוף העולם? אולי, אבל בטוח שצריך להבין את זה
אז איפה זה משאיר אותנו? עם מספר ענק, מורכב, ומשפיע. החוב הלאומי האמריקאי הוא לא רק עניין של ספרים חשבונאיים. הוא לב הכלכלה הגלובלית המודרנית. הוא משפיע על הריבית, על האינפלציה, על שווקי ההון, וכן, גם על שוק הנדל"ן, כפי שרואים בעולם הנדלן. הבנה של הדינמיקה הזו היא כלי עוצמתי לכל מי שמתעניין בכסף, השקעות, או פשוט רוצה להבין איך העולם עובד ברמה הפיננסית העמוקה יותר. זה לא אומר שצריך להפוך להיות כלכלן מדופלם, אבל קצת ידע בתחום הזה? יכול להפוך את התמונה הגדולה להרבה יותר ברורה, ואפילו לעזור לכם לקבל החלטות טובות יותר עם הכסף שלכם. אל תפחדו מהמספר הגדול, תתחילו להבין אותו. זה שווה את זה, ובגדול.